רקע לדיון
הויכוח על יעילותן של קסדות האופניים מתקיים כבר שנים. למרות מסעות פרסום נרחבים בטלוויזיה והאמונה הרווחת, עד כה לא הוכחה יעילותה של הקסדה במניעת פגיעת ראש בקרב רוכבי אופניים הנפגעים בתאונות דרכים. חובת ההוכחה לכך היא על מציעי החוק.
מה שידוע הוא שחקיקה הכופה חבישת קסדות גורמת לנזק רב לתחבורה האופניים ולבטיחות הרוכבים (פירוט להלן).
למרות ששאלת הקסדות נידונה כאן בהרחבה, מטרת האתר איננה להחליט אם קסדה זה טוב או רע. אנו מאמינים בחופש בחירה: אם רוכב/ת האופניים מאמין/ה כי הקסדה עשויה להגן עליו/עליה - זכותו/ה לחבוש קסדה.
מטרת האתר היא להצביע על הנזקים הקשים של שימוש באמצעי החקיקה לכפיית קסדות על הרוכבים
אין להפוך את הרכיבה על אופניים ללא קסדה לעבירה על החוק ואת הרוכבים לעבריינים, ובפרט לא את הילדים שבהם!
להלן מספר נקודות המצביעות על הסכנות שבשימוש בחקיקה לכפיית חבישתן של קסדות אופניים.
קסדות אופניים כאמצעי הגנה
קסדת האופניים איננה אביזר הגנה כנגד תאונות דרכים. לא לפי הוראות היצרן, לא לפי מחקרים, לא לפי תקני הקסדות, לא לפי פסיקת בתי המשפט ולא לפי הכיתוב על הקסדות עצמן. קסדת האופניים עשוייה מקצף מוקשה (Styrofoam) שמטרתו לספוג מכה של עד 15-20 קמ"ש (שווה ערך לעוצמת נפילה מהאופניים במהירות 0). היא אינה אמורה להגן פיזית על ראשו של הרוכב, אלא לכל היותר לספוג מקצת האנרגיה בעת הנפילה.
חוקי קסדות אינם מגבירים את בטיחות הרוכבים
ראוי להזכיר ולהדגיש כי מטרת החוק אינה עצם חבישת הקסדה אלא הגברת בטיחות הרוכבים.
הנסיון בעולם מלמד כי חקיקת חוקי קסדות אינה מגבירה את בטיחות הרכיבה.
1. החקיקה גורמת לרוכבים רבים לוותר כליל על הרכיבה מאשר לחבוש קסדה. כפי שמלמד הגרף שלהלן, ככל שיש פחות רוכבים על הכביש, הרכיבה הופכת למסוכנת יותר. בגרף שלהלן ניתן לראות כי ככל שמספר הרוכבים גדול יותר (עמודה אדומה) פוחת מספר ההרוגים בתאונות (הגרף הכחול) ולהיפך.
פחות רוכבים יותר נפגעים
מספר ההרוגים הגבוה ביותר הוא בארה"ב, בה אחוז חבישת הקסדות הוא הגבוה ביותר (38%), ואילו מספר ההרוגים הנמוך ביותר הוא בהולנד ובדנמרק, בהן אחוז החבישה הנמוך ביותר (0.1% ו-3% בהתאמה).
2. כפי שצויין לעיל, ישנה הפרזה גדולה ביחס ליעילותן של הקסדות במניעת פגיעות ראש, יעילות שנויה במחלוקת אשר טרם הוכחה.
3. הקסדה אינה מגנה על הרוכב מפגיעת מכונית (הגורם העיקרי לפגיעה ברוכבים), אלא עלולה דווקא להגדיל את סיכוי הפגיעה.
ניסוי שנערך השנה באוניברסיטת Bath בבריטניה ופורסם בהרחבה בחודש מאי השנה בכתב העת Scientific American העלה, כי נהגים, ובפרט נהגי רכב כבד, שומרים פחות מרחק מרוכבי האופניים כאשר אלה חובשים קסדה, ובכך עולה משמעותית הסיכוי לתאונה (החוקר שביצע את המחקר נפגע בעצמו פעמיים בידי מכונית בעת שחבש את הקסדה לצורך הניסוי).
לחוק קסדות יש השפעות להן לא התכוון המחוקק
לחקיקה הכופה חבישת קסדות ישנן השפעות שליליות רחבות להן לא כיוון המחוקק, העיקרית שבהן היא הפחתה ניכרת במספרי הרוכבים.
1. כאמור, קסדות אופניים אינן נוחות לחבישה ומפריעות לרכיבה בטוחה, ולפיכך רוכבים רבים מעדיפים לוותר על הרכיבה מאשר לחבוש קסדה. בנוסף, החקיקה יוצרת את הרושם המוטעה שרכיבה על אופניים מסוכנת. (בניגוד למקובל לחשוב, הרכיבה על אופניים אינה מסוכנת: מספר הולכי רגל בבריטניה, הנהרגים מדי שנה בתאונות דרכים גדול פי שישה ממספר הרוכבים).
2. לאחר חקיקת חוק הכופה חבישת קסדות באוסטרליה, פחת מספר הרוכבים בכ-40%. בניכוי הגידול הניכר באוכלוסיה ומשתנים נוספים (אמצעים שנקטה הממשלה לעידוד רכיבה, המנעות מאכיפת החוק), מספר הרוכבים לא חזר למצב שהיה לפני חקיקת החוק גם לאחר עשור. יחד עם זאת, מספר הנפגעים לא פחת ואף עלה עבור סוגי פגיעה מסויימים.
3. רכיבת אופניים היא אחת הפעילויות הספורטיביות הבריאות והמומלצות ביותר על ידי עולם הרפואה. רכיבה סדירה על אופניים מקטינה את הסיכון לחלות במחלות לב-ריאה, ועשויה להגדיל בממוצע את תוחלת החיים של הרוכב בכ-9 שנים.
התרומה הבריאותית הגדולה של רכיבה סדירה על אופניים בהפחתת הסיכוי לחלות גדולה בהרבה מהסיכוי להפגע ביחס של 1:20. חקיקה היוצרת את הרושם כי רכיבה על אופניים היא פעילות מסוכנת, מעודדת אנשים שלא לרכב ופוגעת בבריאות הציבור.
4. לכך מתווספות השפעות כלכליות בהיקף של 6 מיליארד שקל (על פי נתוני המכון לחקר מדיניות הבריאות), הבאות לידי ביטוי בין היתר בעלויות הגבוהות של הטיפול הרפואי במחלות לב-ריאה, אובדן ימי עבודה, תוחלת חיים פוחתת ועוד.
5. לירידה במספר הרוכבים השפעות סביבתיות ניכרות הקשורות לגידול בשימוש בכלי רכב פרטיים במקום באופניים. השימוש הגובר באופניים מסייע רבות להפחתת זיהום האויר הקשה בערים, זיהום הגורם לתחלואת ריאה ולגידול ניכר בשיעור חולי האסטמה, בפרט בקרב ילדים. חקיקת קסדות פוגעת במגמה זו. (זאת מבלי לכלול את העלויות הכלכליות של עומסי תנועה, השקעות בתשתית כבישים, הקמת חניונים ותאונות רכב מנועי).
6. השימוש בחקיקה יוצרת את הרושם המוטעה כי קסדה היא אמצעי הבטיחות האופטימלי להגנה על רוכבי האופניים. בשל כך, סבורים ההורים כי די בהצמדת הקסדה לראשם של ילדיהם בכדי לספק להם את ההגנה הטובה ביותר, והם נמנעים, למשל, מחינוכם לרכיבה בטוחה.
חקיקה כזו גם מקטינה את ההשקעה של הרשויות באמצעים יעילים בהרבה למניעת תאונות, דוגמת השקעה בתשתית וחינוך לרכיבה בטוחה.
בעיות באכיפת חוק הקסדות
גם תומכי חוק הקסדות מודים כי קשה יהיה לאכוף אותו. היות ומדובר במאות אלפי רוכבים, עלות אכיפת החוק גבוהה ועלולה לפגוע ביכולת המשטרה – הסובלת ממילא מעומס יתר - לעסוק בנושאים חשובים יותר בתחום בטחון הציבור ומניעת הפשיעה. חקיקת חוק שיכולת אכיפתו נמוכה ממילא תביא לזילות החוק, ולפיכך עדיף שלא לחוקק אותו כלל.
מעבר לכך, ישנה בעיתיות רבה בהתייחסות אל ילדים שאינם חובשי קסדה כאל עבריינים ובהפיכת פעילות גופנית בריאה וחיונית - לפשע. ישנה סכנה גדולה, בפרט אצל ילדים, כי רוכבים יסכנו עצמם במהלך בריחה משוטרים או פקחים וייקלעו לתאונה. (בצה"ל נאסר בשנת 1986 על שוטרים צבאיים לרדוף אחר חיילים במהלך מבצעי "מלביש", בשל מקרים בהם חיילים נדרסו במהלך בריחה משוטר צבאי.)
חקיקה אינה הפתרון לבעיה
מדיניות שמטרתה להגן על רוכבי האופניים צריכה בראש ובראשונה להגן עליהם מפני עצם הפגיעה. הקסדה צריכה להיות קו ההגנה האחרון, לא הראשון, אם בכלל. חקיקת חוק קסדות יוצרת את האשליה כי הממשלה פועלת להגן על הרוכבים, בעוד שלמעשה אין היא עושה כן.
ישנן דרכים רבות וטובות יותר להגן על הרוכבים דוגמת הקצאת שבילי אופניים נפרדים (הנסיון בתל-אביב מלמד כי סלילתם של שבילי האופניים הביאה לגידול של עשרות אחוזים במספר הרוכבים, במקביל לירידה במספר הנפגעים), חקיקה המחייבת שמירת מרחק של נהגים בעת עקיפת רוכבי אופניים ושיעורי רכיבה בטוחה בבתי הספר ולרוכבים בוגרים.
יש לזכור גם כי ממילא מרבית הרוכבים חובשים את הקסדה בצורה לא נכונה או משתמשים בקסדה ישנה או שאינה מתאימה להם, דבר שלא ניתן לאוכפו.
חקיקה פוגעת בחרויות היסוד של האזרח
תפקיד המדינה הוא להגן עלינו מפגיעה של אחרים, ולא "להגן" עלינו מעצמנו. חקיקה קסדות הינה מעין חוק "בייביסטר", השולל מאיתנו את הזכות להחליט מה טוב ובטוח עבורנו.
בהקשר זה, אין מקום להשוות בין קסדות לחגורות בטיחות ברכב. החגורות מונעות מהנהג להיות מוטח אל מושבי הנוסעים, ובכך מגינות על נוסעים אחרים ברכב. כמו כן, חגורת הבטיחות, שיעילותה הוכחה במבחני ריסוק, מסייעת לנהג בעת תאונה לשלוט על הרכב, ובכך עשויה למנוע פגיעה באחרים. חבישת קסדה אינה אמורה להגן על אדם אחר מלבד הרוכב עצמו.
גם אם נקבל את הטענה כי המדינה צריכה לעזור לנו להגן על עצמנו מעצמנו, כשהדבר תורם מעל לכל ספק לטובתו הכללית של הציבור, הרי שאין הדבר כן במקרה של חוק הקסדות.
א. יעילות הקסדות בהגנה על הרוכב בתאונת דרכים מוטלת בספק וטרם הוכחה.
ב. בראייה כוללת, חקיקה המחייבת חבישת קסדות דווקא מפחיתה את בטיחות הרכיבה.
ג. מספר התאונות שהחוק עשוי למנוע הוא זעום.
ד. הנסיון שנצבר במדינות שבהן יש חקיקת קסדות אינו מלמד על ייתרון משמעותי בחקיקה, ואינו מצדיק את הגבלת הבחירה האישית של רוכבים.
מעבר לכך, אף אם נניח כי לרוכב האופניים עשויה לצמוח תועלת אישית מחבישת הקסדה, המרחק עדיין רב להפיכת אלו שבוחרים שלא להנות מתועלת זו לעבריינים ע"פ חוק. (מריחת קרם שיזוף מפחיתה את הסיכון לחלות בסרטן העור, אך בכל זאת כולנו מסכימים כי אין לחייב זאת בחוק).
יש לזכור כי קסדות מגבילות את שדה הראיה של רוכבים רבים, ופוגעות ביכולת של רוכבים אחרים לשמוע רכבים המגיחים מאחוריהם. לפיכך הצעת חוק הכופה חבישת קסדה מאלצת רוכבים לבחור בין הגנה על בטיחותם האישית לעבירה על החוק.