חוק הקסדות - סכנה לרוכבי האופניים בישראל

שימו לב!!! החוק עוד לא נכנס לתוקף - אל תרוצו לקנות קסדה...
משרד התחבורה טרם קבע את התקנות המגדירות מהי אותה "קסדה מגן" מופלאה שאמורה לשמור אותנו מכל רע.
אם אתם רוצים/יכולים לעזור/לסייע כספית במאבק משפטי נגד החוק אנא כתבו אלינו באמצעות טופס הקשר

סכום טיעונים מרכזיים בדבר הסכנה שבחיוב חבישת קסדת אופניים בחוק לכל רוכב

החוק לחיוב כל רוכבי האופניים בחבישת קסדה בכל נסיעה שהתקבל לאחרונה בכנסת הינו חוק גורף שמקובל רק בשלוש מדינות (אוסטרליה, דרא"פ וניו זילנד). נסיונן מראה שהחוק פגע בתחבורת האופניים ובבטיחות הרוכבים. במדינות המתועשות המעודדות תחבורת אופניים (הולנד, דנמרק, גרמניה, צרפת, בריטניה, יפן וכו') אין חקיקה דומה. פדרציית האופניים האירופאית (ארגון רוכבי האופניים הגדול בעולם) מתנגדת בתוקף לכפיית חבישת קסדה בחוק.

מטרת החוק היא הגברת בטיחות הרוכבים. אולם, לצערנו חוק כזה יסכן בסבירות גבוהה את בטיחותם. חוק הקסדה יגרום לירידה בנסועה באופניים, לפגיעה בעיקרון של "בטיחות במספר" (Safety in Numbers), המייצר הרגל של נהגים להתמודד עם רוכבי אופניים, ובשל כך להגברת הסכון של רוכבי האופניים לפגיעה מרכב מנועי, שהיא הגורם הכמעט-בלבדי לפגיעות הקשות ברוכבי אופניים.  מנגד, קסדת האופניים אינה מספקת הגנה אפקטיבית לרוכבים בעת תאונה עם רכב מנועי. מסמך זה מתרכז בצדדים הבטיחותיים של חוק הקסדה, אך יש לזכור שבשל הפגיעה של החוק בתחבורת האופניים העממית בישראל לחוק יהיו השפעות שליליות סביבתיות וחברתיות נוספות.

בטיחות בכמות (מספר הרוכבים)

 המשתנה הבודד המשפיע ביותר על בטיחות הרוכבים הוא מספרם (מסה קריטית). ככול שרבים הרוכבים כך קטן הסכון שלהם להפגע בתאונה. השוואת הנתונים בין המדינות השונות בעולם מורה על כך באופן מיידי (מעל ומעבר למשתנים אחרים כתשתיות), כפי שנראה בגרף המוצג. מחקר ברמת המיקרו בשבדיה, הראה שלמספר הרוכבים בצמתים לא מרומזרים השפעה ברורה על הירידה בשיעור הנפגעים בקרב רוכבי האופניים (עליה של פי 3במספר תואמת לירידה פי שניים בשיעור הנפגעים).

 הנתונים מהארץ מאששים זאת: עליה של 250% ברכיבה בתל אביב בשנים 2000-2004, הובילה לירידה משמעותית (כ-50%) במספר התאונות במספרים מוחלטים (ע"פ נתוני משטרת ישראל ועיריית ת"א). הסיבה המרכזית לתופעה זו קשורה ככול הנראה למודעות הנהגים ברכב מנועי לרוכבי האופניים, ולצפיה שלהם לפגוש ברוכב אופניים. כפי שמצביעים הנתונים מת"א, השפעת "הבטיחות במספר" באה לידי בטוי גם בישראל, בה שיעורי הרכיבה נמוכים יחסית, ולא רק במקומות כמו הולנד או דנמרק.

ירידה צפויה בנסועה באופניים

כפית חבישת קסדה בחוק תוביל לירידה במספר הרוכבים ובעקבותיה לפגיעה בבטיחותם. הנתונים מכל המקומות בהם נאכפה חבישת קסדה מצביעים על ירידה תלולה במספר הנסיעות באופניים, הן באופן מיידי והן בטווח הארוך. הפגיעה הקשה ביותר היתה ברכיבה כאמצעי תחבורה וברכיבת בני נוער וצעירים.

הנתונים המפורטים ביותר הם מאוסטרליה בה החוק בלם מגמת עליה רציפה ברכיבה, והוביל לירידה של למעלה מ-30% ברכיבה. לאחר למעלה מעשור שיעורי הרכיבה באוסטרליה נותרו נמוכים מאשר לפני החקיקה, בסידני פחות ממחצית, במלברון ירידה של 40% והמגמה דומה בשאר הערים הגדולות באוסטרליה (זאת למרות המגמה העולמית של עלייה ברכיבה). שיעור האוסטרלים הרוכבים לעבודה עלה לפני החוק מ-1.11% ב-1976 ל-1.63% ב-1991 ירד ל-1.15% ב-2001. חלקן של הנשים בקרב הרוכבים ירד מ1/2.6 ל-1/4.7. הטענות כאילו שעור הרוכבים חזר לרמתו הקודמת אינן נכונות. לעומת זאת, ב"טריטוריות הצפוניות" בהן החוק שונה (פטור לשבילי אופניים, ובפועל פטור מקסדה בעיר), ובפועל אינו נאכף יותר, שיעור הרכיבה חזר לרמתו בטרם חקיקת החוק (שעור הנפגעים בתאונות אופניים בקרב תושבי האזור דומה לשיעורם בשאר אוסטרליה, כלומר שיעורם בקרב הרוכבים נמוך בהרבה מהממוצע הארצי).

מחקר יחיד באונטריו הראה לכאורה שהחוק על ילדים ובני נוער לא השפיע על שיעור הרכיבה. אולם, המחקר כלל מדגם מקרי קטן (וללא בני 15-17, הקבוצה המושפעת ביותר), בפרקי זמן קצרים, ובמועדים שונים בשתי הבדיקות. אי לכך, אין להתיחס לממצאים אלו כמייצגים. (באונטריו חוק הקסדה לנוער אינו נאכף ולכן לא ניתן לבצע בדיקות נוספות).

מעבר לנתונים אלה מראים סקרי עמדה נרחבים שנערכו באוסטרליה שהחיוב בחבישת קסדה הוא השיקול המרכזי של רוכבים בכוח להימנע מרכיבה באופן מלא או חלקי. עניין זה נכון עבור מרבית קבוצות הרוכבים: ילדים, נשים, רוכבים למטרות תחבורה, ורוכבי פנאי. ההשפעה על רוכבים ספורטיביים ככול הנראה זניחה.

הסיבה לירידה המשמעותית במספר הרוכבים ברורה אם נתיחס לשיקולי הבחירה באופניים הן לתחבורה והן לפנאי. שיקולים אלו שונים מאלו של הרוכב הספורטיבי, עבורו הרכיבה היא מטרה בפני עצמה לה הוא מתכונן לרוב במשך זמן רב (כולל נסיעה ברכב ממונע). לעומת זאת, הבחירה באמצעי תחבורה מושפעת באופן ניכר משאלת הנוחות. הקסדה אינה נוחה לרבים הן בעת הרכיבה והן בשל הכורח לשאת אותה בנקודת היעד (לא ניתן לנעול קסדות). הפרעה זו בולטת בקיץ הישראלי בו הקסדה אינה מאפשרת אידוי נוח של הזיעה מהראש, הן בשיער (בעיה שגדלה ככול שהשיער ארוך יותר) והן ברצועות סביב הפנים (הזעה מתחת לזיפים או לזקן מפריעה במיוחד). הקסדה מסרבלת את תחילת וסיום השמוש באופנים, יוצרת בעיה באכסונה בהפסקה ברכיבה. היא מרתיעה בעיקר רוכבים מתחילים או מזדמנים שבעקבות החיוב בחבישתה יפחיתו את מספר הרכיבות או אף יוותרו על השימוש באופניים כליל.

חשוב להבין שלגורמים אלו, שעשויים להישמע כנובעים מפינוק בלבד, השפעה מרכזית על ההתנהגות האנושית. עניין זה אינו מיוחד לרוכבים פוטנציאליים. חשבו על הבחירה בשמוש ברכב מנועי במקום בהליכה ברגל, רכיבה באופניים או שימוש בתחבורה ציבורית. הבחירה בכלי תחבורה (כמו רוב הבחירות) נובעת ממספר רב של שיקולים, בהם ל\נוחות מקום מרכזי. לפיכך ברור מדוע תהיה לחובת חבישת קסדה מקום רב בוויתור על הרכיבה באופניים.

חובת קסדה תמנע פרויקטים כמו השכרה מיידית של אופניים לשמוש קצר, לליוממים שמגיעים לעיר לזמן קצר אשר היו יכולים להשתמש באופניים כאמצעי תחבורה משלים לתחבורה הציבורית. פרוייקטים כאלו הפכו למקובלים באירופה (וינה, ליון ולאחרונה פריז עם 20,000 זוגות) ועירית ת"א מתכננת פרויקט דומה. מערכות אלו בנויות על שחרור אופנים באמצעות כרטיס אלקטרוני (או כרטיס אשראי) ואין בהן מקום לחלוקת קסדות לפי גודל ראש הרוכב, לנעילתן ואמצעי להבטיח את החזרתן.

זו דוגמא לאופן בו חוק קסדה לא רק מוריד את שיעור הרוכבים אלא גם מונע את צרופם של אנשים ונשים נוספים אל הרוכבים. הנתונים מאוסטרליה מראים לא רק על ירידה אלא גם על שינוי במגמה. בעוד שלפני חקיקת החוק וברוב העולם המערבי שיעור הרוכבים עלה הוא ירד שם לאחר החקיקה, למרות נסיונות להמשיך לפתח את תחבורת האופניים באמצעות תשתיות וכדומה – נושא שלצערנו עדיין רחוק מאוד ממימוש בארץ, למעט התחלות ראשונות בת"א ובמספר מקומות נוספים

בישראל אנו עדים בשנים האחרונות להתגברות ראשונית של שמוש באופניים כאמצעי תחבורה. לצערנו לאור האקלים הישראלי, ו"האופי הלאומי", ישום החוק יהפוך את המגמה על פניה ויוביל כנראה לירידה חדה ביותר בשיעור רכיבת האופניים.

יתרונות בריאותיים, תחבורתיים ובטיחותיים של רכיבה באופניים

יתרונות תחבורת האופניים והצורך לעודד אותה מוסכמים על ארגוני בריאות וארגוני סביבה בכל העולם. היתרונות הבריאותיים, הנובעים מהפעילות הגופנים של הרוכב באופניים כאמצעי תחבורה, עולים על פי מחקרים שנעשו באירופה (דנמרק ובריטניה) מונים רבים על הסיכון הבטיחותי (ברכיבה ללא קסדה) בשיעור של בין פי 10 לפי 20 (במונחי שנות חיים ממוצעות, לפי מחקרים שונים). לאופניים השפעה חשובה על מיתון התחבורה המנועית בעיר, ולכן על הירידה בסיכון הולכי הרגל (כידוע מצבה של ישראל בתחום זה עגום). שלוב יתרונות אלו, עם החשש מצמצום בשיעורי הרכיבה באופניים במקרה של חוק המחייב חבישת קסדה, הובילה מוסדות בריאות כגון המשרד הילדים הלאומי הבריטי (National Children’s Bureau)   להתנגד לחיוב ילדים בחבישת קסדה.

לאופניים חשיבות מרכזית כתחבורה סביבתית בת קימא. הרכיבה באופניים מחליפה פעמים רבות את הנסיעה ברכב מנועי פרטי, באופן בלבדי או בשלוב תחבורה צבורית (האופניים עונים על חלק מהבעיות המרכזיות של התחבורה הציבורית – מרחק מנקודות היעד, הגדלת אגן האיסוף והפיזור של תחנות האוטובוס והרכבת, בעיקר בישראל בה תחנות רכבות ממוקמות במקרים רבים בפאתי מקומות ישוב). רכיבה על אופניים חוסכת את נזקי הרכב המנועי בזיהום, בתרומה לאפקט החממה, בתאונות ובפגיעה במרקם העירוני. חשוב לזכור שרכיבה באופניים מחליפה פעמים רבות נסיעה ארוכה בהרבה ברכב (לא רק דרך קצרה יותר, אלא גם הגעה למרכזי קניות ובילוי מקומיים וקרובים יותר).

על כן לפגיעה בתחבורת האופניים יהיו השלכות שליליות על בריאות ציבור הרוכבים והציבור בכללו. ברור שאין להתיחס אליה בדומה לתחבורה מנועית, אותה טובת הציבור דורשת לצמצם.

תרומת קסדת האופניים

מנגד הקסדה היא אמצעי הגנה מוגבל ביותר שמיועדת להגן מפני פגיעות ראש מסוימות בנפילה עצמית (ספיגת מכה השקולה למהירות של כ-20 קמ"ש) ואינה מספקת הגנה של ממש בתאונות עם רכב מנועי, -- גורם הסיכון המרכזי של רוכב האופניים, כמו של משתמשי דרך אחרים.

 למעשה קסדת האופניים מהווה פשרה: היא איננה עשויה מחומר נוקשה אלא מקצף-מוקשה עם חורים (לאוורור), כדי שהיא תפגע במידה מועטה ככל האפשר בנוחות הרכיבה. התוצאה היא קסדה שמעניקה הגנה מינימאלית בלבד, ואף איננה מתיימרת לספק הגנה משמעותית במקרה של תאונת דרכים. ראוי לציין כי הקסדות הזולות יותר,עבות יותר (ומגינות יותר על הראש, אבל נוחות פחות. הקסדות היקרות יותר גם דקות ומאווררות יותר, ומעניקות הגנה פחותה לרוכב. החומר ממנו עשויה הקסדה מתיישן תוך כשנתיים. רוכבים מקצועיים יכולים להרשות לעצמם להחליף קסדות אלה, בעוד שהציבור הרחב צפוי להשתמש בשיעורים גבוהים בקסדות שפג תוקפן. מבנה הקסדה ה"אוורירי" גרם לכך שקסדת האופניים מונחת על כיפת הראש כמעין "צלחת", והיא איננה מתיישבת בטבעיות על הגולגולת. עקב כך ישנם אחוזים גבוהים מאוד של חבישה לא-נכונה או תקינה של הקסדה, שעלולה להוות סיכון בטיחותי של ממש (עקב חוסר הנוחות המתלווה לחבישה לא-נכונה). הדבר נכון במיוחד בקרב ילדים, שמבנה וגודל הגולגולת שלהם משתנה במהירות.

בדיקת יעילותה של קסדת האופניים סובלת ממספר קשיים מתודולוגיים בסיסיים. לא ניתן לערוך מבחני ריסוק כפי שמקובל במכוניות. לפיכך, מרבית המחקרים הצביעו על התאמה סטטיסטית באמצעות השוואה בין אוכלוסיות שרכבו על אופניים עם קסדה לאלו שרכבו בלעדיה. אולם בשונה ממחקרים על יעילות תרופות, לא נבחרו קבוצות זהות של משתתפים בניסוי, אלא נבחנו אנשים שבחרו מרצונם אם לחבוש קסדה או לאו. המחקרים לכן סובלים מקשיים בהפרדת משתנים. השוואה של קבוצות כאלו מראה שגורמי הסיכון של "החובשים" היו נמוכים יותר בשל סיבות שאינן קשורת לקסדה, כמו רכיבה בפארקים ובשבילי אופניים לעומת רכיבה ברחובות עמוסים, שיעור נמוך בהרבה של תאונות במעורבות כלי רכב מנועי (הגורם המרכזי לפגיעות חמורות), דאגה רבה יותר לסכנות של החובשים (שלכן דאגו לחבוש אותן). מרבית הנתונים מארה"ב שם להבדלים סוציו-אקונומיים וגזעיים השפעה גדולה על ההתנהגות, על הסיכון מצד הנהגים וגם על נתוני חבישת קסדה. בנוסף סבלו חלק מהמחקרים, ובראשם המחקר , אותו מרבים לצטט תומכי חוק הקסדה, - על 88% ירידה בסכון לפגיעת ראש, ממדגמים סטטיסטים קטנים מאד (במחקר המדובר הילדים חובשי הקסדה שהיו 3.2% בספירה כללית של חובשי קסדות היוו רק 2.1% מבין 143 הילדים שהובלו לחדר מיון עם פגיעות ראש).

חבישת הקסדה אף נושאת איתה סיכון בשל "אפקט פצוי סיכון"(risk compensation effect) . רוכבים שחושבים בטעות שהקסדה מגינה עליהם נוטלים סיכונים גדולים יותר. ידוע שאפקט זה בולט במיוחד בקרב ילדים ועלול להגביר את שיעור התאונות שלהם. קיומו של "אפקט פצוי סיכון" אושש במספר מחקרים תצפיתיים מבוקרים. הוא חזק במיוחד בקרב ילדים (עליה של 50% בסיכון שנטלו על עצמם ילדים שעסקו בטיפוס, עם או בלי חבלי הגנה). יתר על כן, האפקט נצפה גם בקרב נהגי רכב מנועי. מחקר ניסויי הראה שנהגים פחות זהירים מול רוכבים עם קסדה (הם שומרים מרחק מועט יותר בעת עקיפה). נראה שנהגים מתיחסים לרוכב ללא קסדה כמו לשלט אזהרה, בעוד שרוכב חבוש בקסדה נראה "מוגן" יותר, וגורם להם לסכן אותו יותר

דוח המרכז הנורבגי למחקר תחבורה מיוני 2007 מצא "עדות לעליה בסכון התאונה לרוכבים חובשי קסדה. באוסטרליה ובניו זילנד העליה מוערכת ב-14%."

סיכום

במדינות כמו אוסטרליה וניו זילנד הובילו חוקי קסדות לעליה בשיעור נפגעי הראש מקרב הרוכבים לעומת משתמשי דרך אחרים (הולכי רגל), ואף לעליה במספרם המוחלט בחלק מהמקרים. בחינה מדוקדקת של טענות על השפעת עליה בשעור חבישת קסדה בקרב ילדים (בקנדה) מראה שאין קשר בין שעורי חבישת הקסדה לפציעות ראש. המחקר השני שהגיע למסקנה זו בדבר חוק לילדים שמוזכר בדו"ח הסכום האחרון, השווה בין ילדים למבוגרים. השוואה בעייתית ביותר. מחקרים אחרים על לא הצביעו על ירידה בשיעור פגיעות הראש עקב חיוב חבישת קסדה בחוק.

 בשל שיקולים אלו ואחרים עצרו פרלמנטים רבים בעולם חוקים דומים. לאחרונה ראשות הדרכים הציבוריות הנורבגית המליצה להמנע מחקיקה דומה לילדים ולהתרכז בתעמולה. ישראל אמנם אינה זהה למדינות אירופה, אך מכיוון שהקסדה נועדה במקורה להגנה בפני נפילות עצמיות (נושא הרלוונטי יותר בשטח וברכיבת ספורט מאשר לרוכב העירוני), ובשל הסיכון לתחבורת אופניים מצד כלי רכב, יעילות הקסדה בישראל תהיה ככל הנראה נמוכה מאשר במדינות אלו.

 בכדי לקדם את בטיחות הרוכבים יש לפעול בראש ובראשונה להקטנת שיעור התאונות עם רכב מנועי. ניתן לעשות זאת בדרכים שונות על ידי שפור התשתיות ועידוד הרכיבה. לצערנו על פי הנסיון בעולם חוק הקסדה כפי שעבר בכנסת יוביל לצערנו לתוצאות הפוכות, ויש לשנותו ולעדכנו במהירות, בטרם ייגרם נזק רב מדי לתחבורת האופניים ולבטיחות רוכבי האופניים בישראל.  

ד"ר שאול קציר,

ישראל בשביל אופניים